בניהו על פסחים ק״ד

1 אַמַּאי קָרוּ לֵיהּ: "בְּנָן שֶׁל קְדוֹשִׁים"? דְּלָא אִסְתַּכֵּל בְּצוּרְתָא דְּזוּזָא. קשא חסידות זו שלו היא, ואמאי תלו הקדושה באבותיו? ועוד יאמרו 'בן של קדוש' ואמאי נקיט קְדוֹשִׁים לשון רבים? ונראה לי בס"ד דאיתא במדרש תנחומא על פסוק ויקרא יט, ב 'קְדֹשִׁים תִּהְיוּ' שאלו המינין את רבי שמלאי מהו 'כִּי אֱלֹקִים קְדֹשִׁים הוּא' יהושע כד, יט אין אתם אומרים שרשות אחד הוא? הרי משמע שתי רשויות מן הפסוק הזה! אמר להם שוטים שבעולם! אילו אמר 'אֱלֹקִים קְדֹשִׁים הֵם' אתם אומרים. עכשיו כתיב 'הוּא' לשון יחיד, ומה שאמר 'אֱלֹקִים קְדֹשִׁים' מהו קדושים? שהוא קדוש בכל מיני קדושות וכו' עיין שם. וכן הענין כאן, יש קדושה בהסתכלות הלב, ויש קדושה בהסתכלות העינים, ויש קדושה בשמיעת אזנים שלא ישמעו קול אשה ערוה, ויש קדושה במשוש ידים שלא לאחז באשה ערוה וכל שכן בחבוק ונשוק, וכאן רבי מנחם היה מקודש בכל מיני קדושות אלו שהיה נזהר בהם, ולכך קורין אותו בְּנָן שֶׁל קְדוֹשִׁים, אינו רוצה לומר בנן של אבות קדושים, אלא הכונה הוא כן: המקודש בכל מיני קדושות, על דרך שאמר המדרש על 'אֱלֹקִים קְדֹשִׁים הוּא' והביא דוגמה לחסידותו דְּלָא אִסְתַּכֵּל בְּצוּרְתָא דְּזוּזָא, ואם כן כל שכן וכל שכן שהיה בקדושה מצד העריות הן בעינים הן בלב הן בשמיעת האוזן הן במשוש ידים.

2 אָמַר רַבִּי עַוִּירָא קְעָרוֹת וָכִכְּרוֹת אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם זוּגוֹת. פירוש שני קערות של שני תבשילין, ושתי ככרות של שתי מינין, כגון אחת של חיטים ואחת של שעורים, ורבינו חננאל גריס 'קְעָרוֹת וְכוֹסוֹת' והכונה כוסות של שתי מינין כגון אחת של יין ואחת של שכר. וקאמר כְּלָלָא דְּמִלְּתָא: כל שגמרו בידי אדם אין בהם משום זוגות, וגמרו בידי שמים במילי מיני מאכל חיישינן, פירוש אין בו משום זוגות בשני מינין כגון שני כוסות של יין ושכר, ושני קערות תבשיל של שני מינין ושני ככרות חיטים ושעורים שהם שני מינין, אבל בגמרו בידי שמים אף על פי שהוא בשני מינין חוששין, והטעם מפורש ברשב"ם ז"ל, כיון דאותו דבר אחר שגזרו בעבורו כל הזוגות קים להו דהוה פרי שגמרו בידי שמים, לכן גזרו בעבורו בגמרו בידי שמים, בין במין אחד בין בשני מינין, אבל בגמרו בידי אדם לא גזרו בו בעבור אותו דבר אחר, אלא רק במין אחד, ולא החמירו לגזור גם בשתי מינין, יען כי מעיקרא לא היה לגזור במידי דגמרו בידי אדם כלל, מאחר דקים להו דאותו דבר אחר לא היה גמור בידי אדם אלא גמרו בידי שמים כגון פירות. ורק חומרא וסייג עבוד למגזר ביה. ולכך לא החמירו לגזור גם בשני מינין, ועל כן שני הערות שהם שני מיני תבשילין, כיון דהתבשיל גמרו בידי אדם לא גזור בהו וכן שני כוסות של שני משקין דגמרו בידי אדם לא גזור בהו, אבל שני כוסות של יין שהם מין אחד או קערות תבשיל מין אחד גזור בהו.